הסטטינים בעלייה, הבריאות שלכם לא

מחקר חדש ממליץ לכל בני ה-50 ומעלה ליטול סטטינים, כאילו אין לתרופה הזאת תופעות לוואי חמורות מאוד וכאילו אין לה חלופות בטוחות הקשורות לאורח חיים בריא

ביום ראשון השבוע התפרסמה במדור הבריאות ב-Ynet כתבה של ד"ר איתי גל תחת הכותרת "מחקר ענק הוכיח: למה כדאי שכולם יקחו סטטינים." הכתבה מספרת על מחקר בריטי-אוסטרלי שכלל 175,000 איש (מדובר למעשה בסקירה של 27 מחקרים קודמים) שמסקנתו: "כל בני 50 ומעלה, בריאים וחולים, צריכים ליטול סטטינים באופן קבוע."

סטטינים, כידוע, הם קבוצת תרופות להורדת כולסטרול. התרופה חוסמת את האנזים שמייצר כולסטרול בגוף. החוקרים מצאו שהורדה של כולסטרול ב-1 מילימול לליטר מפחיתה ב-21% את הסיכון לחלות בהתקף לב, שבץ מוחי ובאופן כללי במחלות לב וכלי דם. כך, על ידי מתן גורף של סטטינים לכל בני ה-50 ומעלה ייחסכו כלשון הכתבה בדיקות יקרות ומיותרות.

סטטינים גורמים לעייפות, כאבי שרירים, פגיעה בזיכרון ופגיעה בעיניים (איור: thejanehorton, flickr)

 באותו ה-Ynet התפרסמו מספר כתבות על הצדדים הפחות נפלאים של הסטטינים:

סטטינים גורמים לעייפות ולפגיעה בזיכרון - בחודש שעבר, בכתבה של גל עצמו, נאמר: "מחקר חדש מצא כי הסטטינים, התרופות הנפוצות לטיפול ברמות גבוהות של כולסטרול 'רע', גרמו לשיעור גבוה של עייפות ובעיות זיכרון. החוקרים: על הרופאים להכיר את תופעות הלוואי ולהפסיק הטיפול במקרים חמורים."
סטטינים פוגעים בעיניים – בכתבה של יולי שפיר שפורסמה אתמול נכתב: "מחקר קנדי מצא כי נטילת סטטינים להורדת רמות הכולסטרול בדם, מצטרפת לרשימת גורמי הסיכון להיווצרות קטרקט, במיוחד בקרב חולי סוכרת סוג 2." רק נזכיר שחולי סוכרת הם מהמועמדים הקלאסיים לקבלת סטטינים.
יש דרכים לא-תרופתיות להתמודדות עם סוכרת, מה שיכול לחסוך גם את השימוש בסטטינים – כתבה של איתי גל מתחילת החודש מספרת: "מגפת הסוכרת רק עולה, אבל יש משהו שיוכל להפחית את סיכוייך ללקות במחלה: חוקרים בדנמרק שעקבו אחר 32 אלף איש במשך 18 שנה מצאו: אימוני משקולות מפחיתים את הסיכון ללקות בסוכרת מבוגרים ב-34%, ושילוב של פעילות אירובית ומשקולות הפחיתה את הסיכון ב-59%."

 אם נחזור למחקר, לי הוא נראה תמוה, שכן אין שום התייחסות לנושא הדלקתיות ולאינסולין. המחלות שמהן סובלים האנשים שמקבליםסטטינים קשורות לאינסולין גבוה. את האינסולין הגבוה ניתן כאמור להוריד באמצעים לא-תרופתיים. הסטטינים באופן אבסורדי מעלים את רמת האינסולין שגורם לדלקתיות בגוף. אחת הבעיות בהבחנה בקשר בין נטילת סטטינים לבין הבעיות שהן גורמים היא שהרעילות של התרופה מתחילה להיות מורגשת רק חמש שנים לאחר תחילת השימוש בה.

לוקחים סטטינים? תחשבו פעמיים

הסטטינים אמנם מפחיתים כולסטרול, אבל המחיר הוא תופעות לוואי מסוכנות מדי. הנזק העיקרי הוא לשרירים

סטטינים. אי אפשר להפסיק לדון ב"תרופה" הנפוצה והכל-כך מזיקה הזאת. למי שעדיין לא שמע עליהם, סטטינים הם קבוצת תרופות שניתנות לטיפול ביתר כולסטרול, יש להם תופעות לוואי רבות שחברות התרופות טוענות שהן נדירות, אך המבקרים הרבים חושבים אחרת.
אני רוצה לשתף בשני מאמרים של סטפני סנף, שכבר הופיעה בבלוג הזה בעבר. סנף היא למעשה חוקרת בכירה במדעי המחשב מ-MIT, שבמקביל חוקרת באופן עצמאי את נושא הסטטינים. זה חלק ממה שהיא אומרת.

 "המחקר שלי מראה, שאם אתם מקפידים לציית לעצתו של הרופא שלכם, אתם תתמודדו עם נזק חמור לשרירים במוקדם או במאוחר. השפעת הסטטין על המיטוכונדריה [גופיף בתוך התא שאחראי על הפקת אנרגיה ואחסון חומר תורשתי] ועל דפנות תאי השריר הוא כזה, שאפילו פעילות גופנית מתונה עלולה להוביל לרבדומיוליזיס [תמס שריר, תופעה של הרס שרירי השלד]. אצל חלק מהאנשים יהיה ברור מיד שתופעות הלוואי מזיקות מדי ושהטיפול בסטטין חייב להיפסק. אצל אחרים הנזק יתחולל בדרך חמקמקה יותר ולא יהיה ניכר עד שיחלפו שנים מאז שהחל הטיפול בסטטין. אולם, פעמים רבות המטופלים יגלו שהתסמינים נשארים גם לאחר הפסקת נטילת התרופה – יהיה זה מאוחר מדי לתקן את הנזק לשרירים. או, במקרה גרוע יותר, הם יפתחו אי ספיקת כליות או אי ספיקת לב כתוצאה מהטיפול.

 לסטטינים יש תופעות לוואי רבות ומנוגדות, אך קרוב לוודאי שמרבית התלונות קשורות לכאבי שרירים ולחולשת שרירים... הסיבה לכך היא העובדה שהסטטינים מפריעים לסינתזה - לא רק של הכולסטרול, אלא גם לזו של הקואנזים Q10 ושל הדוליכולים [מולקולות שומניות הקשורות לחילוף החומרים של סוכר]. הסטטינים גם מפחיתים את הזמינות הביולוגית של חומצות שומן ושל כל נוגדי החמצון התזונתיים לתאים, זאת בשל ההורדה החדה של רמות ה-LDL בסרום, שתפקידן לשאת את רכיבי התזונה החיוניים האלה לתאים."

 

סטטינים פוגעים בשרירים, אבל גם בזיכרון ומעלים את הסיכון לדלקת ריאות, אי ספיקת לב ומחלות נוספות (צילום: \/ /\/\ /\, flickr)

 

 מה עוד עושים הסטטינים?

הם פוגעים במערכת העצבים;
הם, כאמור, פוגעים קשות בשרירים ועלולים להוביל לכאבי שרירים חמורים ולחולשה, במקרים חמורים עד שיתוק;
ממש כמו התלידומיד הידוע לשמצה, סטטינים מסוכנים בהיריון ועלולים לפגוע בהתפתחות מערכת העצבים של העובר;
נטילת סטטינים מעלה את הסיכון לדלקת ריאות (בניגוד להצהרות יצרני התרופות);
סטטינים עלולים לגרום לאי ספיקת לב;
סטטינים מקטינים את הסיכון לסוכרת בטווח הקצר אך מעלים את הסיכון בטווח הארוך;
בשל הורדת יתר של הכולסטרול החיוני לתפקוד המוח, סטטינים מגבירים את הסיכון לחלות באלצהיימר.

ברור שהתרופה מפחידה יותר מהבעיה, מה גם שאין לשכוח שלכולסטרול תפקידים חיוניים בגוף והפתרון הטוב ביותר הוא תמיד איזון על ידי אורח חיים בריא ותזונה מתאימה.

 

 

הרופא מציע לך סטטינים? תחשוב/י פעמים כל עוד את/ה יכול/ה!

הרופאים דוחפים כמעט אוטומטית לכל אחד ואחת מעל גיל 60 סטטינים, גם אם רמת הכולסטרול לא גבוהה.

הסטטינים עובדים על חסימת אנזים reductase HMG-CoA החיוני ליצירת כולסטרול, וכך מורידים את רמת הכולסטרול בדם.  אבל  הכולסטרול חיוני למוח וההורמונים של יתרת הכליה והורמוני המין מבוססים על כולסטרול, אם מורידים את כמות הכולסטרול גם תפקודים אלה נפגעים. כבר מרגישים פחות טוב?

ברזי בריאות יש פתרונות טובים גם להוריד כולסטרול אם צריך  וגם לשמור על המוח והמערכת ההורמונאלית!

ליצירת קשר 073-2100666

רוצים לדעת עוד על סטטינים? הכל  כאן

סטטינים להורדת כולסטרול - תרופה או גורם סיכון?

הסטטינים הם תרופות שניתנות לטיפול בעודף כולסטרול ומטרתן להפחית את הסיכון למחלות לב. הן אכן מפחיתות את רמות הכולסטרול, אבל גורמות לתופעות לוואי שלמעשה מגבירות את הסיכון ללב

סטטינים ניתנים כתרופה לטיפול ביתר כולסטרול. בעבר כבר הקדשתי רשומות לשאלה האם הם גורמים יותר נזק מתועלת (כי אפשר להשפיע על רמות הכולסטרול בעזרת שינויי תזונה ואורח חיים מתאים), או אפילו גורמים רק נזק ולא מביאים שום תועלת.

הפעם אני מביא מאמר של ד"ר הימן, שגם הוא מפקפק בסטטינים. הימן מזכיר מאמר של ד"ר דיוויד ג'נקינס שהתפרסם ב-Journal of the American Medical Association, ולפיו הסטטינים הורידו את רמות הכולסטרול של המטופלים, אך העלו את רמות האינסולין בגופם. במקביל, מטופלים שהורידו את רמות הכולסטרול בעזרת דיאטה, הורידו גם את רמות האינסולין. רמות גבוהות של אינסולין הן הצעד הראשון בדרך לסוכרת – הן מביאות לעלייה במשקל, גורמות ליתר לחץ דם, מגבירות דלקתיות, תורמות לצמיגות של הדם. כל אלה מעלים את הסיכון למחלות לב.

הסטטינים שומרים על הלב או מסכנים אותו? (צילום: The Wicked Soul, flickr)

 

בעקבות ממצאיו של ג'נקינס מעלה הימן את השאלה המתבקשת: האם סטטינים תורמים להתפתחות מצבים של טרום-סוכרת וסוכרת, שהם גורמים משמעותיים למחלות לב? במילים אחרות, האם הסטטינים שאמורים לעזור במניעת מחלות לב בעצם מעלים את הסיכון לחלות בהן?

הימן מציין שמניסיונו כרופא הוא יודע שהורדת רמות האינסולין בעזרת תזונה ואורח חיים מתקנת כמעט את כל המצבים שעלולים לגרום למחלת לב. הורדת האינסולין תורמת להפחתת לחץ דם, העלאת הכולסטרול "הטוב" (HDL), הפחתת טריגליצרידים והכולסטרול ה"רע" (LDL), ירידה במשקל, הפחתת רמות הדלקתיות, "דילול" הדם. את כל זה לא עושים הסטטינים, מהתרופות הנמכרות ביותר בשוק.

לפי מאמר של סאטר, פרייס ומוריי שהתפרסם בכתב העת הרפואי Lancet ב-2010, הסטטינים אכם מעלים את הסיכון לסוכרת ב-9 אחוזים. כותבי המאמר ציינו שזהו סיכון מזערי ושאין לשנות את ההנחיות לטיפול בכולסטרול. הימן אינו מסכים איתם. "תזונה, פעילות גופנית וטיפול במצבי מתח כבר אינם יכולים להיחשב יותר רפואה אלטרנטיבית," כותב הימן. "הם תרופה חיונית."

הביקורת שלו על המאמר שצוין לעיל היא שהוא לא ניתח מידע הקשור במצבי טרום-סוכרת. אם הסטטינים אכן מעלים את הסיכון למצבי טרום-סוכרת, אז הסיכון שהם מהווים לא הוערך במידה מספקת. שאלה נוספת שעליה לא ענו החוקרים היא: למה אנו צריכים להשתמש בתרופה שיש בה סיכונים פוטנציאליים מובהקים בזמן שקיימים טיפולים המוכחים כיעילים יותר להפחתת הסיכון למחלות לב?

הימן מזכיר את מחקר EPIC שהתפרסם ב- Archives of Internal Medicineוכלל 23,000 משתתפים. המשתתפים היו צריכים לאמץ ארבע התנהגויות בריאותיות: הימנעות מעישון, תרגול גופני, תזונה בריאה ושמירה על משקל גוף תקין. אצל אלה שאימצו את ההרגלים הללו נרשמה מניעה של סוכרת בשיעור של 93 אחוזים, מניעת התקפי לב בשיעור של 81 אחוזים, מניעת מקרי שבץ בשיעור של 50 אחוזים ומניעת סרטן לסוגיו בשיעור של 36 אחוזים.

המסקנה שנגזרת מכל הנתונים הללו פשוטה: עדיף להשתמש במה שמכונה "תרופת אורח חיים" (lifestyle medicine) מאשר בתרופה מתועשת. תרופת אורח חיים דוחפת את הגוף למצב הנורמלי בעוד תרופה מתועשת גורמת תופעות לוואי. תרופת אורח חיים גם נותנת תמורה טובה יותר להשקעה הכספית.

הימן מציין שבימים אלה, כשגורמי התמותה הם מחלות כרוניות, כמו סוכרת, מחלות לב, סרטן ומחלות ריאה, ולא מחלות אקוטיות, פתרון הריפוי באמצעות שינוי אורח החיים הוא הפתרון הנכון. מה גם שאין צורך לחכות שהמחלה תופיע – באמצעות אורח חיים נכון ניתן פשוט למנוע אותה, ושום תרופה מתועשת לא יכולה לעשות זאת.

הגן, התרופה והאלצהיימר

התמונה הולכת ומתבהרת: המלחמה התרופתית בכולסטרול והאובססיה לתזונה דלת שומן לא עושות אותנו בריאים יותר, אלא דווקא מגבירות את הסיכון לחלות באלצהיימר, כי לשומנים ולכולסטרול יש תפקיד מרכזי בתפקוד המוח

על פניו ההערכה הבאה תישמע לא הגיונית: תזונה דלת שומן עלולה להגביר את הסיכון לחלות באלצהיימר. גם לסטטינים, תרופות נפוצות מאוד שניתנות לטיפול במצב של יתר כולסטרול בדם (שכבר סיפרתי מה הבעיה איתן), עלולה להיות השפעה דומה.

העובדות הללו קשורות לאלל (תצורה) של גן שנקרא apoE. האלל apoE-4 הוא גורם סיכון לאלצהיימר. ל-apoE יש תפקיד מרכזי בהעברת כולסטרול ושומנים אל המוח. סטפני סנף, חוקרת בכירה דווקא בתחום מדעי המחשב מ-MIT, שכתבה מאמר בנושא, אומרת שניתן להניח שלמחסור בשומן ובכולסטרול במוח יש חלק משמעותי בהתפתחות מחלת אלצהיימר.
היא מציינת מחקר מהעת האחרונה שבו התברר שלחולי אלצהיימר יש בנוזל עמוד השדרה רק 1/6 מריכוז חומצות השומן החופשיות בהשוואה לאנשים בריאים. היא מוסיפה שהולך ומתברר שכולסטרול מצוי בכל אזורי המוח וממלא תפקיד בהולכה עצבית ובשמירה על מעטפת המיאלין המצפה את סיבי העצב (המיאלין הוא מעין שכבת בידוד שממלאת תפקיד בהולכה העצבית). נמצא שתזונה עשירה במיוחד בשומן משפרת את התפקוד הקוגניטיבי של חולי אלצהיימר. "נתונים אלה ותצפיות נוספות מובילים אותי למסקנה שהן דיאטה דלת שומן והן טיפול תרופתי בסטטינים מגדילים את הפגיעות לאלצהיימר," כותבת סנף.

יצרני הסטטינים מזהירים שכולסטרול בגיל צעיר = אלצהיימר בגיל מבוגר. נראה שההפך הוא הנכון

(למצולם אין קשר לכתבה. צילום: kattebelletje, flickr)

שכיחות האלצהיימר נמצאת בעלייה חדה. רק בין השנים 2000 ו-2006 שכיחות מקרי המוות של חולי אלצהיימר בארצות הברית עלתה ב-47% בעוד, לשם השוואה, שכיחות מקרי המוות ממחלות לב, סרטן השד, סרטן הערמונית ושבץ גם יחד ירדה ב-11%. העלייה במקרי האלצהיימר גדולה מהעלייה בתוחלת החיים. בקרב בני 85 ומעלה שמתו מאלצהיימר העלייה היא של 30% בין השנים 2000 ו-2005. ייתכן אף שזוהי הערכת-חסר מכיוון שרבים מהחולים באלצהיימר מתים בסופו של דבר ממשהו אחר.
סנף אומרת שנראה כאילו משהו באורח החיים שלנו מגביר את הסיכון לאלצהיימר והיא מעריכה שהסיבות הן האובססיה לתזונה דלת שומן והשימוש ההולך ומתרחב בסטטינים. סנף, אגב, טוענת גם שתזונה דלת שומן היא גורם סיכון לאוטיזם ול-ADHD אצל ילדים. היא אף סבורה שמגפת השמנת היתר החולנית והסינדרום המטבולי הקשור אליה קשורים אף הם לדיאטה דלת שומן מוגזמת. בנוסף, היא חושדת שסטטינים קשורים למצבים בריאותיים נוספים כגון אלח דם, בעיות לב, פגיעה בעוברים וסרטן.

מצטברים מחקרים שמראים ששומן וכולסטרול הם רכיבי תזונה חיוניים למוח. המוח מהווה 2% ממאסת הגוף, אבל מצויים בו 25% מכלל כמות הכולסטרול. הכולסטרול חיוני להולכת אותות עצביים ולמלחמה בזיהומים. אך כאמור, בפאזל הזה יש גם חלק גנטי. לגן apoE שממלא תפקיד מרכזי במשק השומן והכולסטרול יש חמש תצורות מוכרות. האללים, כלומר התצורות, שמסומנים בספרות 2, 3 ו-4 הם הנפוצים ביותר. apoE-2 מספק הגנה מסוימת נגד אלצהיימר, apoE-3 הוא גן "ברירת המחדל" הנפוץ ביותר ואילו אלל apoE-4 שמצוי אצל 13% עד 15% מהאוכלוסייה הוא זה שנקשר לסיכון מוגבר לחלות באלצהיימר. לאנשים שירשו את האלל apoE-4 משני הוריהם יש סיכוי גדול פי 20 לחלות באלצהיימר. עם זאת, רק 5% מתוך חולי האלצהיימר נושאים את האלל הזה, כך שברור שיש גורמים אחרים למחלה. בכל אופן הבנת תפקידיו של הגן apoE בגוף היא מפתח לתיאוריית השומן/סטטינים.

נחזור לגורמים הקשורים באורח חיים. בפרק המסקנות של המאמר סנף אומרת: "לאור התפקיד החיובי הגדול שהכולסטרול ממלא, ניתן להניח רק שהסטטינים מגבירים את הסיכון לפתח אלצהיימר. על כל פנים, תעשיית הסטטינים נחלה עד כה הצלחה ראויה לציון בהסתרת העובדה המצערת הזאת. הם הצליחו ליצור חלק גדול מההבנה שכולסטרול גבוה בשלבי החיים המוקדמים קשור לסיכון לאלצהיימר 30 שנים מאוחר יותר. אף על פי כן הם אינם מציגים ולו מחקר בודד, אפילו לא מחקר רטרוספקטיבי, שיאמת את הטענה שהפחתה אקטיבית של הכולסטרול בעזרת סטטינים תשפר את מצבם של אנשים אלה. "

המחלה הלא ידועה

לאחר גיל 50, ולעטים יותר מוקדם אצל הרבה אנשים מתחילה סינדרום לא נעים של כולסטרול,עלית סוקר בדם, לחץ דם, ובכלל הרגשה לא טובה.
הסימפטום הראשון הוא עלית טריגצרידים, כולטרול ועליה קלה בסוקר שוא עדיין בטוך הסוגריים.
המחלה נקראת עמידות אינסולינית.
בשלו ראשון יש התיסות לכולסטרול על ידי סטטינים, בשלב שני על ידי דיטה.
אבל המחלה משיכה.
אף פעם אחד לא ראיתי אדם שנשלך לבדיקת אינסולין בצום.
.רמת אינסולין בצום לפי סטנדרט הקופה צריכה להיות בין 1-25 יחידות
לדעתי רמת האנסולין צריכה להיות בין 1-3 יחידות.
רמת אינסולין גבוהה היא דלקתית ואוכלת את שריר הלב בין היתר.
למה לא בודקים רמת אינסולין? כי ברפואה קונבציונאלית אין תרופות לעמידות אינסולינית

השטן והסטטינים

סטטינים, תרופות מסוכנות עם תופעות לוואי קשות, הם התרופה המקובלת לטיפול בכולסטרול גבוה. למה הציבור מולעט ברעל כשאפשר לטפל בבעיה באמצעים אחרים? כמו תמיד: יש מי שגוזר על זה קופון

על הרס השרירים שגורמים הסטטינים כתב פרופ' רן רורנובסקי, מהקרדיולוגים הבכירים בישראל, בעיתון הארץ: "זה שנים רבות ידוע שהטיפול בתרופות להורדת כולסטרול יעיל, אך עשוי להיות כרוך בתופעות לוואי. לכן דרוש מעקב רפואי אחר ההשפעה של התרופות הללו. מינהל המזון והתרופות בארצות הברית (FDA) פירסם לאחרונה אזהרה חריגה בנוגע לשימוש בתרופה להורדת כולסטרול סימבסטטין (סימוביל), במינון גבוה של 80 מ"ג. לפי האזהרה, במינון זה התרופה עלולה לגרום תופעת לוואי של פגיעה חמורה בשרירים, המכונה מיופתיה."

ד"ר מג'יד עלי, שאני מרבה לצטט כאן, היה קצת פחות תקין פוליטית. באתר שלו,Ethics in Medicine, מופיע דיאלוג בינו לבין השטן, שהשורה התחתונה שלו כואבת: אפשר להימנע מתרופות ומתופעות הלוואי שלהן, אבל זה לא יקרה כל עוד יש ברית שטנית בין הרופאים לבין חברות ה"תרופות".

בחלומי פתחתי את עיניי וראיתי תפלץ רוכן מעלי. הוא לבש שכמייה וקסדה מברזל ונשא חנית גדולה. עיניו היו אדומות, פיו העלה קצף. "התעורר, בהמה קטנה שכמותך," הוא נבח. "תן לי תוכנית לפגיעה ביותר אנשים ביותר דרכים לתקופות ארוכות יותר מאשר אי פעם."
"תוכנית לפגיעה באנשים?" גמגמתי, רועד מפחד. "אדוני, אני לא מתכנן, אני רק רופא."

"אל תבזבז את הזמן שלי," הוא צעק, לוחץ על חזי בחנית שלו. "תן לי תוכנית."
"אדוני... אדוני..." לעלעתי. "לא מלמדים רופאים לפגוע באנשים, ואני רק..."

"אל תבזבז את הזמן שלי, חלאה," הוא קטע אותי. "אני רוצה תוכנית."
"אדון, אתה יכול לנסות רעידת אדמה או אולי איזה צונאמי," נאבקתי לשלוט ברעד.

"אתה לא מבין, נכון, חתיכת דפוק?" הוא רעם, דוקר את עורי בחנית. "אני רוצה תוכנית לפגיעה ביותר אנשים ביותר דרכים לתקופות ארוכות יותר."
"אולי להרעיל את המים? להרעיל את האוויר? בכל מקום," פלטתי.

"להרעיל את המים ואת האוויר בכל מקום." הוא חזר על מילותיי, פניו מתרככות מעט. או אולי רק דמיינתי.
"אדוני, אם יורשה לי לשאול, מי אתה?" אזרתי קצת אומץ.

"השטן. אני השטן הגדול," הוא זעף. "יש עוד עניין."
"מה עוד?" צמרמורת עברה בי.

"אני רוצה שאנשים יפגעו בעצמם וירגישו טוב עם זה," השטן לעס את מילותיו בהנאה.
"אנשים שפוגעים בעצמם ואז מרגישים טוב. אדוני, שטן, האם זה רצונך?" שאלתי בכעס.



השטן. איור של Jkö Sánchez's

"כן, זה הרעיון, בן," השטן קרץ. פלטתי אנחת הקלה. הוא קרא לי בן. אולי אצליח לצאת מזה למרות הכול, דמיינתי. "תוכנית, בהמה קטנה," השטן צווח." "תוכנית. תוכנית פשוטה."
מלמלתי לעצמי, חש מחדש את האימה. "אדוני, אתה יכול להשתמש בתרופה. אתה יכול להשתמש בתרופת סטטין נגד כולסטרול."

"האם סטטין יכול לענות אנשים ברחבי העולם?" הוא שאלה בעיניים מצומצמות. "איך?"
"היא תרעיל את הכבד שלהם, תפצע את השרירים שלהם, תגרום להם להיות חולים ועייפים. כמה מהם ימותו מכשל בתפקוד הכליות, אחרים יחלו בסרטן. אבל כולם יהיו מורעלים וחולים במשך שנים," הסברתי.

"למה שאנשים ישתמשו בתרופה רעילה כזאת?" הוא נעץ את החנית עמוק יותר.
"אדון, אתה יכול להגיד לעורכים של The New Enron Journal of Medicine לקבוע סטנדרטים רפואיים שלפיהם כולם יהיו חייבים לעבור בדיקת כולסטרול ואז לתת להם סטטין ללא קשר לרמת הכולסטרול שלהם," עניתי, רועד מכף רגל ועד ראש.

"לא ידעתי שאפשר לשחד עורכים של כתב עת רפואי," השטן אמר בבוז.
"זה קורה כל הזמן, אדון שטן," חשתי הקלה.

"השטן נעץ בי מבט במשך כמה רגעים, חייך, ואז לפתע התפרץ, "היי, חלאה קטנה, אני מזהיר אותך, אני אחזור ואשפד אותך למוות אם תוכנית הכולסטרול-סטטין שלך לא תפעל תוך חמש שנים."
הצטמררתי כשהבנתי שאולי תוכנית הסטטין לא תפעל בתוך חמש שנים. בדרך כלל צריך יותר מחמש שנים עד שרעילות הסטטין הופכת מורגשת. הייתי צריך לחשוב מהר ולהעלות רעיון אחר, אבל מה? "מהר, מוח, מהר. עבוד מהר. השטן הגדול מדבר על עסקים," אמרתי לעצמי, חסר נשימה מרוב בהלה. אז הגיע הפיתרון. "אדון, האם תשקול דבר נוסף. האם תאסור בדיקות אינסולין?" נשמתי במאמץ.

"למה זה יגרום?" החנית שלו ננעצה עמוק יותר.
"בגלל שתוכנית הסטטין אולי לא תצליח אם אנשים יגלו שיותר מדי אינסולין הוא שגורם למחלות שלהם. יותר מדי אינסולין זה מה שגורם להתקפי לב, שבץ ועיוורון. יותר מדי אינסולין זה מה שגורם לכשל בכליות שמוביל אותם לדיאליזה ודמנציה."

"איך תמנע מהרופאים להורות על בדיקות אינסולין? השטן רכן קרוב יותר. "אני מזהיר אותך, חלאה."
"אדוני... אדוני... אתה יכול שוב להיעזר בכתב העת הרפואי. בתמורה לכסף, העורכים יעשו הכול."

השטן נעץ בי מבט רגעים ארוכים ואז נמוג.

את המשך הדיאלוג אפשר לקרוא כאן.
ביום הכולסטרול כתבתי על הקשר בין כולסטרול ואינסולין ועל כך שטיפול ברמות האינסולין יכול לפתור את בעיית הכולסטרול. ניתן לעשות זאת ללא תרופות רעילות, על ידי שינויים בתזונה, ניקוי רעלים והיעזרות באמצעים טבעיים.