איפה שיש אוזון יש חמצן זמין. מכיוון שאספקה תקינה של חמצן מהותית לתפקודם של התאים, חשיפה לאוזון עוזרת לגוף להילחם במחלות ולהשתקם
מולקולת האוזון היא למעשה מולקולת חמצן (O2) שיש בה אטום חמצן נוסף, כך שמתקבל O3. מבחינת חשמלית, מולקולת האוזון היא אנרגטית במיוחד, בלתי יציבה ולכן מגיבה במהירות. האוזון נוצר מחמצן באטמוספרה. הוא כבד מאוויר ולכן שוקע מטה. הוא נקשר לחלקיקים שבהם הוא פוגע, מחמצן אותם וכך מטהר את האוויר.
ברשומה הקודמת תיארתי את יתרונותיו המיוחדים של השימוש באוזון לריפוי. מדובר בעצם באספקת חמצן זמין שמחזקת את רקמות הגוף מחד ופוגעת בגידולים ובמחוללי מחלות מאידך. הפעם אני מציג פנים מעניינים נוספים של החומר O3, שהחשובים בהם הם תרומתו של האוזון לחיזוק המערכת החיסונית ולבלימת תהליכים סרטניים.
(צילום: roadscum, flickr)
המערכת החיסונית נשלטת על ידי המערכת הלימבית באמצעות בלוטת התימוס. המערכת הלימבית שולטת גם על רגשות ולכן הפרעות רגשיות משפיעות על החיסוניות. מחקר של ד"ר גלן ריין ממכון הארטמאת בקליפורניה, העוסק בקשר בין לב לתודעה, מצא שבלוטת התימוס מושפעת מפעימות הלב. קצב לב לא סדיר שנגרם עקב מצב רגשי בעייתי גורם לדיכוי המערכת החיסונית. הוא גילה גם שניתן לאמן אנשים לשלוט בקצב הלב שלהם ובכך להגביר את החיסוניות שלהם.
מכיוון שאוזון מרגיע ומשכך כאב, ייתכן שטיפול באוזון מביא לשיקום של קצב הלב, ולדבר יש תפקיד בחיזוק המערכת החיסונית. האוזון כבר משמש לטיפול בהפרעה בקצב הלב. לפיכך, טיפול ממושך באוזון מחזק את המערכת החיסונית בכך שהוא תורם לרוגע ולקצב לב מאוזן על ידי שיפור זרימת הדם וניקוי כלי הדם.
שני שלישים מהגוף שלנו הם בעצם מים. מבחינת משקל, החמצן מהווה 8/9 מהמים, כך שאנחנו מורכבים מ-50% חמצן. הדרך הטובה ביותר להגיע לבריאות מיטבית היא לספק חמצן לכל תא בגוף. ככל שהמערכת רוויה יותר בחמצן אנו יכולים להפיק יותר אנרגיה ולייצר פחות פסולת. האנרגיה הנדרשת לשמירה על תפקוד טוב נוצרת על ידי התחמצנות של סוכר. אספקה טובה של חמצן מאפשרת לגוף לבנות את עצמו ולתחזק את המערכת החיסונית. תאים בריאים דורשים סוכר, חומצות אמינו, הורמונים, אנזימים וחמצן. ד"ר מג'יד עלי, שאותו אני חוזר ומזכיר בבלוג הזה, מדגיש במאמריו את חשיבותו של היעדר החמצן בגרימת חולי ולעומת זאת את תפקידה של אספקת החמצן בתהליכי החלמה ובשמירה על הבריאות.
טיפול באוזון עוזר לגוף לקבל את החמצן שלו הוא זקוק, וכפי שהסברתי ברשומה הקודמת, הוא פוגע בטפילים ובמזהמים שאינם יכולים להתקיים בסביבה רוויית חמצן.
ממצאים שהתפרסמו בתחילת שנות ה-50' הראו שמחסור בחמצן ממלא תפקיד מרכזי בהפיכתם של תאים לסרטניים. חמצון בלתי מספק בתאים גורם להצטברות רעלנים בהם. הצטברות הרעלנים גורמת להיווצרות גידולים שאוספים אליהם את הרעלנים האלה. גם אלרגיות נקשרו לתהליך התחמצנות מוחלש. הגוף הופך רגיש לחדירתם של חומרים מבחוץ, ורגישות זו יכולה לפחות אם מנגנון ההתחמצנות מתחזק ומשתקם. בנוסף, מחסור בחמצן ברקמות הוא אחד הגורמים החשובים להתפתחותן של מחלות ניווניות.
בדוח של ד"ר מייקל קרפנדייל שהתפרסם במגזין Science ב-1980 נאמר שאוזון מחליש את התפתחותם של תאים סרטניים בגוף האדם. חשיפה לרמות מתאימות של אוזון פוגעת בתאים הסרטניים אך לא בתאים הבריאים, כפי שנראה בטיפול בסרטן בריאות, בחזה וברחם.
מה שמבדיל תאים בריאים מתאים חולים? כל התאים משיגים אנרגיה באמצעות גלוקוז, אלא שתאים בריאים שורפים גלוקוז על ידי חמצון ואילו תאים חולים מתסיסים גלוקוז בתהליך אנאירובי ומייצרים כמות גדולה של חומצה לקטית. התהליך מייצר רק שישית מהאנרגיה שמייצר תהליך חמצון בריא, כך שהתאים הסרטניים נמצאים ברעב מתמיד לאנרגיה ולכן יש להם תיאבון עצום לסוכר. המצב הזה הופך דומיננטי אלא אם רמת החמצן מועלית בחדות.
קל לראות כיצד טיפול באוזון, בשילוב עם תזונה בריאה, תוספים לפי הצורך, פעילות גופנית והתייחסות לבעיות רגשיות עשוי לפתור את הבעיות שהוזכרו לעיל שנגרמות בשל רעב לחמצן בתאים.
